יום קהילה ומשטרה

יום רביעי 21.4.2010 הייתי בבית הספר והיה לנו

פעילות עם המשטרה, החיילים.



בהתחלה הראו לנו פרשים שרוכבים על סוסים

הם הראו לנו איך הם רוכבים לנו איך הם רוכבים

על סוסים ומזיזים אותם...



אחר כך הראו לנו רובוט משטרתי שצריך

לפתוח טיקים חשודים.



היו לנו תחנות בכל בית הספר.



באחד התחנות היה מג"ב.



במג"ב היו מחסומים של מכוניות במחסומים היו

קוצים חדים לפנצ'ור את המכוניות.



היה לנו גם וטרינר כלבים, הוא היה צריך

לרפות עם תרופות ובדיקות את הכלבים

הוא מרפה את כלבי המשטרה, ולמסור להם כלבים אחרים לעזרה.



ראינו את הזיהוי הפלילי שם צריך ללכת למקום שהייתי בו עברה

ולמצוא רמזים של מי שעשה אותה.

לבסוף שמענו את התזמורת המשטרתית שניגנה לנו הרבה שירים.

אני אהבתי את הפעילות עם המשטרה היה מעניין,
ומרתק.

אני רוצה לחזור על זה שוב.

שומר מסילת הברזל

היו היה שומר מסילת הברזל אם המסילה הייתה
בסדר הוא היה מניף פנס לבן, אם המסילה לא הייתה בסדר
הוא היה מניף פנס אדום.

אחרי הרבה זמן שומר מסילת הברזל חלה
ולא היה מי שיבדוק את המסילה.

בנו שלומון אמר: "אני אדאג למסילה"
אביו שלח אותו למסילת הברזל.

פתאום התחילה רוח חזקה ופגע ברק במסילה.

המסילה נשברה והרכבת באה טו... טו טוווו...טווו טו
שלומון נזכר שהרכבת באה מיד אז לא היה לשלומון זמן
להחליף לפנס אדום.

שלומון ידע שהוא לובש חולצה אדומה.

הוא פשט את החולצה האדומה ושם אותה על הפנס
הלבן והרכבת ראתה את הפנס האדום ועצרה.



אני מסכים עם גילי יותר מאשר יואב.

גילי אמרה: "מעשו של שלומון היה אמיץ ואחרי,"
יואב אמר: "מעשיו של שלומון היה מעשה מסוכן מאוד".

אני מסכים יותר עם גילי כי:
זה היה מעשה אמיץ ואחרי לנהוג כמו שלומון אני
לא הייתי יכול לעמוד מול רכבת ככה.

דגל ישראל

דגל מדינת ישראל מייצג את המדינה, ריבונותיה,
מוסדותיה ואזרחיה, בישראל ובעולם.

דגל ישראל הוא בעל רקע לבן, ועליו שני פסים
אופקים בצבע תכלת כהה.

דגל ישראל העודף על פני "דגל שבעת הכוכבים"
שהציע בנימין זאב הרצל.

לאחר קום מדינת ישראל התלבטה מועצת המדינה
הזמנית לגבי דגל של המדינה.

חלק ניכר מקרב התושבים היהודים במדינת ישראל,
ומהיהודים שחיים במדינות אחרות,
רואה בדגל הלאומי סמל לעמאותה של מדינת ישראל.

אני אוהב את מדינת ישראל כי: יש לי הרבה חברים, ויש לי את
המישפחה שלי בישראל, ונולדתי בישראל...

ביום העצמאות אני וחברים מניפים דגלים.

שלום

Custom Birthday Card

גן החיות התנכי

ביום שבת הלכתי לגן החיות התנכי השוכן ליד שכונת מלחמה בירושלים.

אני אספר לכם על גן החיות.

את גן החיות התנכי הקים הזואולוג פרופסור אהרון בשנת 1940.

המקום הראשון שבו נבנה הגן היה ברחוב הרב קוק במרכז ירושלים.

אחרי 5 דקות אני סנצוויץ והמשכתי.

המטרה של הגן החיות התנכי היה לצבור חיות פצועות ולשחרר אותם לטבע.

הידעתם שיש לגן 70 אלף מבקרים בשנה והם מרוויחים 16.825.000 בשנה.

אני רוצה לחזור לגן ולבקר את החיות

חופש פורים

ביום שני ה-1.3.2010



נסעתי לעבודה של אמא.



אמא עובדת בבית ספר ועוזרת ללדים להכין שיעורים.



ביום שני שהלכתי לעבודה עם אימי היה פורים ואף אחד בבית ספר לא היה
צריך להביא שום ספר כי הכיתה של אימי לא למדה מה שהיה צריך להביא זה תחפושת.

אכלתי בכיתה וכול הזמן שאלתי את עידית (עידית היא גם עוזרת לאמא בעבודה)
עם יהיה סוכריות בתחנה שאני ישגיך אליה.

אחרי כמה זמן אני הייתי אמור לשמור על תחנה ששמה פגיעה לליצן.

אני קצת ישתעממתי בתחנה כי הייתי צריך להסתכל מה הם עושים בתחנה.

כעבור כמה זמן אבא שלי הגיעה לעסוף אותי לביתו.

שיחקתי במחשב עד שהייתי צריך לישון.

האם כדאי לגדל חיית מחמד?

אני בעד לגדל חיית מחמד בבית כי זה נעים ללטף.

כשאתה לבד אתה יכול לשחק איתה...

אני אוהב את חיית המחמד שלי קוראים לה ביבי אני כל הזמן משחק

איתה והיא שומרת עלי שאני יושן בלילה .

הכלבה שלי נותנת לי ביטחון...

ואני רוצה שתישאר להרבה זמן.

אני מציע לכם לגדל חיית מחמד.

סיפורי ההומור

אני ממליץ לכם ילדי כיתה ב' על סיפורי ההומור:



גוחא, הרשלה וחלם.



סיפורים אלה הגיעו מפולין ומארצות ערב לישראל שלנו.



הדברים המשותפים לסיפרים שהם מצחיקים, לא חכמים...



יש לדמויות שמות מצחיקים:



הרשלה הוא איש שמטייל בכפרים.



ג'וחא הוא איש שנואם במסגד הרבה פעמים.



וחלם היה כפר שאין אור והירח היחיד שמאיר להם.



אני ממליץ לכם לקרוא את הסיפרים: כי הם מענינים,



לומדים מהם הרבה דברים ועל שלושת הסיפרים האלה אפשר ללמוד הרבה מאוד.



בהרשלה הדבר המצחיק בסיפור הוא שאל את המלצרית עם הם יכולים



להביא לא לאוכל המלצרית אמרה:



"לא" והרשלה אמר עם לא תיתני לי לאכול אני יעשה מה שאבותי עשו



והמלצרית פחדה אז היא מהרה להביא לו אוכל ולבסוף המלצרית שאלה:



מה אבותיך עשו הרשלה אמר: ישנו רעבים.



הדבר המצחיק בסיפור של ג'וחא:



שהוא הלך למסגד ושאל אתם יודעים מה בירצוני לאומר כולם אמרו: "לא".



פטפטו ופטפטו עד שאמרו בפעם הבאה אנחנו נגיד "כן".



עבר שבוא וג'וחא בא למסגד ושאל:



אתם יודעים מה בירצוני לאומר כולם אמרו "כן".



ג'וחא אמר: עם אתם יוגעים אז אני לא צריך להגיד לכם.



פטפטו ופטפטו עד שאמרו חלק יגידו "לא" וחלק יגידו "כן" .



עבר שבוע וג'וחא ביקש לנאום ושאל:



אתם יודעים מה בירצוני לאומר חלק אמרו "כן" וחלק אמרו "לא".



ג'וחא אמר אלה שיודעים יספרו לאלה שלא יודעים.



הדבר המצחיק בסיפור של אנשי חלם הוא:



שהם נקחו גיגית של מים והם רצו לתפוס את הירח בתוך גיגית המים



שהם ראו את הירח בתוך הגיגית הם סגרו אותה במכסה של גיגית המים

אבל הם לא ראו את הירח הם ראו רק את השקף של הירח.

אבל אי-אפשר לתפוס את הירח בגיגית מים.

מוסר ההשכל בסיפור של הרשלה: שצריך לשאול מה שאבותינו עשו
במקום להביא ישר אוכל.

מוסר ההשכל בסיפור של ג'וחא:
שצריך לחשוב פעמיים לפני מעשה.

מוסר ההשכל בסיפור של חלם:
הוא למצוא פתרון לבעיה ואז שיש בעיה ויש פתרון לבעיה אז אפשר
לפתור את הבעיה.

אני מתרגש הכך שתקראו את

הסיפורים שלי.

מעשה בירח שאינו זורח

אנשי חלם הם אנשים לא חכמים במיוחד.

הרב שרצה ללכת הביתה אחרי התפילה. נפל לבור ונשאר שם.

בישיבה השבועית של החכמים של חלם.

החליטו שבגלל הירח אף אחד לא רואה כלום.

כי הירח לא מאיר הרבה.

חכם בשם ליזר אמר:"מתי כשיהיה ירח מלא רואים את הדרך".

שהירח מלא ניקח גיגית מים הירח יהיה בתוך הגיגית,

נתפוס אותו עם מכסה למעלה .

מוסר ההשכל שאם יש בעיה צריך לחשוב פיתרון כדי לפתור אותה.

הפתרון לבעיה הוא לתקן את הבור.

אם אין אור אז לקחת נר ולשים אותן בתוך עשישית.

הדבר המצחיק בסיפור הוא שאין דבר כזה לתפוס את הירח בטוח גיגית מים הם

ראו רק את השקופית של הירח בתוך המים.

ג'וחא נואם במסגד

גו'חא הוא דמות מסיפור עם ערבי.



שאוהב לצחוק על כולם.



גו'חא הלך למסגד ביום שישי ואמר האם משהו יודע מה בירצוני לומר?



כולם אמרו לא.



אם אתם לא יודעים אני לא צריך לומר לכם.



בפעם הבאה כולם יאמרו כן.



ואחרי שבוע ג'וחא בא ואמר האם אתם יודעים מה בירצוני לאומר.



כולם אמרו כן.



ג'וחא אמר אם אתם יודעים אז אני לא צריך לומר לכם.



הם חשבו לפעם הבאה שחלק אומרים כן וחלק אומרים לא.



אחרי שבוע ג'וחא בא ואמר האם אתם יודעים מה בירצוני לומר.

חלק אמרו כן וחלק אמרו לא.

ובסוף הוא אמר להם מי שיודע יגיד לזה שלא יודע.

מוסר ההשכל הוא לחשוב פעמיים לפני מעשה.




הדבר המצחיק בסיפור שלבסוף החלק שאמר שהם ידעו הם בעצם.

הכנת עפיפונים

ביום שישי 15.2.2010

הכנו עפיפונים אבא של גילעד אילן.

הוא הביא לנו שתי מקלות מחוברים זה עם זה חוט בצורת איקס.

הביאו לנו עוד חוט לשרוך מסביב וחתיכת נייר שדומה לקרטון.

האינו צריכים לגזור אותו לעפיפונים.

ולבסוף הדבקנו וקישטנו את העפיפונים.

אילן קשר לנו חוט לעפיפון.

ירדנו למטה וחניתה הביאה לנו עוד חוט כדי להעיף אותו.

היה לי מאוד כיף לעשות עפיפונים אני מקווה שיהיה לנו חוויה דומה לזאת שוב.

רפלקציה-למה צריך תגובות

אני אוהב להגיב לאחרים בגלל שכמו שמגיבים לי אני צריך להגיב לאחרים,



אני אוהב לכתוב במחשב, אני אוהב שהאחרים שמחים וגם אני.

לפעמים כשקוראים פוסט אפשר לתקן דברים של האחרים כמו שגיאות כתיב וגם אני שמח שהמשפחה
מגיבה לי בבלוג: מוסיפים, מסבירים...

צריך להגיב בבלוג של החברים שיהיה כיף לקרוא ולהשיר סימן שנהנתה מהקריאה.

אני מרגיש טוב כשגיבים לי ושאני מגיב הרבה לאחרים.

לנקום או לא לנקום

לפני הרבה זמן היו שתי חברות ליהי וזיוית.

הן היו החברות הכי טובות בבית הספר הן כל הזמן הלכו הביתה ביחד שזה עשרים דקות הליכה וכול הזמן הן קנו מים.

אחר שבוע זיוית שכחה את הכסף בבית.

זיוית רצתה לקנות בקבוק מים.

היא בקשה מליהי קצת כסף כי היה לה מספיק כסף לשתי בקבוקים.

ליהי לא נתנה לה.

וזיוית הייתה צמאה היא הלכה הביתה ושתתה בקבוק שלם של מים.

ואחרי עוד שבוע ליהי שכחה את הכסף אז היא שאלה מזיוית, אבל זיוית חשבה האם לנקום או לא לנקום.



המעשה של ליהי לא היה בוגר אם היא החברה טובה היא הייתה מביאה לה כסף.

בגלל זה זיוית צודקת.

אני הייתי נוקם בגלל שאם אני הייתי צמא לא הייתי נותן לה מים על מה שהיא עשתה שתרגיש לפחות איך זיוית הרגישה צמאה.

טיול לנחל אלכסנדר

ביום שלישי 2.2.2010
נסנו לנחל אלכסנדר באוטובוס.
הנחל היה מזוהם.

הלכנו לכיוון הנחל שבו הנחל זורם וראינו סוכה קטנה עם שקע חשמלי.

ראינו הרבה רכבות.

ובסוכה ישבנו והסבירו לנו על הנחל.

חזרנו לאוטובוס.

ונעסנו לים התיכון כי לשם הנחל זורם.

בים היה משמר חופים שמגן על צבי ים מפצועים ודיגים.

הם עשו שם ביתי חולים לצבי הים.

ראינו אותם פצועים ועשינו לנו תליון.

חזרנו לאוטובוס ונסענו הביתה.

אני האבתי את המקום ואני רוצה לחזור אליו שוב.

ביקור בחווה החקלאית

אתמול ביום רביעי 27.1.2010



נסעתי לחווה החקלאית עם כל הכיתה.



היו שם פרחים,

היו שתי דברים יפים 62 שנים למדינת ישראל ואת סמל בית המקדש שהוא המנורה בצורת פרחים.

ראינו הרבה עצים: עצי זית ועוד.



אחרי זה הלחנו לצמחים שמרפים וצמחי תבלינים.



בסוף הלכנו לחממה יש שם הרבה פרחים ומאד חם שם.



ישבנו סביב שתי שולחנות היה שם בוץ והביאו לנו אדנית עם צמח נענע.



נתנו לנו אותה במתנה שנשתול אותו בבית.



גם בשנה שעברה נתנו לנו נענע.



אכלנו סנוויצ'ים וחזרנו לבית הספר.

הרגשתי טוב בגלל כל הרחות של הפרחים, וצמח הנענע.

אחריות

אני בוחר לנטוע בכיתה אחריות כי כולם צריכים שיהיה אחריות:
שינקו את הכיתה, יכינו שעורים, ידאגו לחברים ואחריות אישית.

נטיעות וסכויות

חוני הלך ופגש איש זקן חוני שאל:
"כמה זמן לוקח לגדל פרות של עץ זה.?"
הזקן ענה לו:
"שבעים שנה לוקח לגדל פרותי עץ זה".
חוני שאל משהו אחר:
האם אתה תחייה שבעים שנה?
אתה תזכה לאכל מעץ זה.?"
ענה לו הזקן:
"כמו שאבותי נטעו לנו עצים אנחנו נמשיך ונשתול לילדנו."


מוסר האשכל הוא: שאנחנו צריכים לגדל עצים כמו שאבותנו עשו.

שמירה על העצים בעולם

חשוב מאוד לישמור על העצים בגלל שהם נותנים לנו אוויר לנשום.

ביער ובמקומות אחרים אסור לכרות עצים.

היום אין כמעט עצים לחיות.

לפחות אם אתם משתמשים בנייר תמחזרו אותו- בכל בית יש מיכל של אמניר.

תכניסו את הניירות למיחזור.

כדאי שנוכל לעשות איתו דברים.

בבקשה תקשיבו אל תכרתו הרבה עצים ממני יאיר שמבקש ממכם.

מכתב על עץ השקד

לרועי היקר! 20.12.10

אני רוצה לספר לך על עץ השקד.

הוא ממשפחת הורדניים.

בקיץ הוא ירוק,בחורף הוא ערום

ובחודש שבט הוא מתלבט בצבעים ורוד ולבן.

יש שתי סוגיי של עצי השקד-

שקד בר, ושקד רגיל.

שקד בר הוא בטעם מר ומכיל רעל מסוכן.

השקד הטבעי הרגיל לא מסוכן הוא בטעם מתוק.

כשתבוא, נלך לצלם את עץ השקד.

ממני יאיר.

למה צריך בלוג?

צריך בלוג בישביל שאנשים מכל העולם יכירו אותי את מה אני אוהב לעשות,
איזה זיכרונות אני זוכר...
הדבר הכי חשוב הוא לא לכתוב כתובות,
או שמות משפחה.
אם ידעו איפה אני גר יפרצו לי לבית.

סיפור על בעלי-חיים

יש לי כלבה בשם בייבי היה חמודה וקטנה.
היא נובחת על כל מי שניכנס או על בנאדם זר.
כולם חושבים שהיא תינשך אותם בגלל שהיא לא מכירה אותו אבל היא לא עושה כלום.
יש לנו אותה בגלל שקנו לסבתא את בייבי ליום הולדתה.
כל שנה של בנאדם זה 7 שנים של כלב אצלנו בגיל האדם היא חייה שבע שנים ו 7*7=49 אז היא
חייה 49 שנים.
יש לה כתם לידה העל הראש והיא כלבת פינצ'ר.

מכתב

13.1.2010

לרועי הבן דוד

רציתי לספר לך על פתח- תקווה.

אני נולדתי פה.

זאת עיר שמנסה לישמור על סביבה ירוקה,

יש כאן את בית החולים שניידר לילדים שזה בית החולים הכי טוב בהארץ.

אכשיו עונת החורף ולהפעמיים קר כאן.

יש נופים נהדרים :בעיר שלנו יש שתיי תכנות רכבת.

אתה יכול לבקר ואני אביא אותך מרשים לי.

אם אתה רוצה אני ישלך לך תמונה.

ממני יאיר.

הציור שלי בשם שלי

לתת מכל הלב

פעם אחת ביקשתי מחבר עפרון כחול.
הוא אמר שהוא צריך לשמור על זה בסוד ואני ישמור על זה בסוד
טוב מאוד:קודם תישמור את זה בסוד כי אבא שלי אומר אל תיבטח באף אחד,אז אני צריך לשאול אותו.
אז הוא יכעס אמרתי בסדר אני מוכן לישמור את העפרון הוא נתן לי את העפרון
לא יפה,לא בחשק,לא בכיף.
אז אמרתי לו:לא תודה אני ישאל ממישהו אחר,
כי אם נותנים משהוא צריך לתת מכל הלב. שלך יהיה חשק לתת ולי יהיה חשק לקבל.

יום בחיי

יום בחיי

בבוקר אני קם, מכין מערכת לבית ספר, מיתלבש, שותה והולך לבית ספר.

אני לומד בבית הספר:תנך,מוזיקה,מתמטיקה ואנגלית.

כשאני חוזר מבית הספר הביתה ובדרך אני שומע שירים מהטלפון.

בבית, אני משחק במחשב,רואה טלוויזיה,משחק בפלישטיישן...

הולך לגן התשעה,משחק מחבואים.תופסת,קלפים...

חוזר הביתה,מתקלח והולך לישון ומחכה למחר.

אני מרגיש טוב ביום הזה.